ילדי הפליטים בדרך ותלמידי שבח מופת אומרים: לא לגזענות

 הידד לזר גזענות. כולנו יודעים שזאת הצרה של המאה. כמו רסיסים קוצניים במיוחד, שעוד נשארו מפצצה שהופעלה במאה הקודמת, אנו נתקלים בשנאת הזר והשונה בכל פינה שרגלנו דורכת. לא פלא, שכששאלתי בתחילת שנת הלימודים הנוכחית את תלמידיי בשכבה ח', מהי הבעיה הדחופה ביותר שיש לטפל בה בחברה הישראלית, כמעט כולם השיבו לי- הגזענות. שלוש כיתות שונות, תשובה אחת ויחידה. לא…

קרא עוד...
ילדי הפליטים בדרך ותלמידי שבח מופת אומרים: לא לגזענות

בית ספר שבח מופת זכה במקום הראשון בתחרות CAD 2017 של משרד החינוך

בית הספר שבח מופת זכה במקום הראשון בתחרות CAD 2017 של משרד החינוך ביום רביעי 26/4/2017 נערכה תחרות CAD תחרות ארצית של מגמת מכונות בתחום תכן הנדסי דיגיטלי .התחרות נערכה במרכז הטכנולוגי בחיפה .בתחרות השתתפו 70 תלמידים מרחבי הארץ .התחרות הייתה מדהימה מלמדת ומאתגרת.מבית הספר שבח מופת השתתפו:בקטגוריית המכללהצבירקו וןדיסלב מכותה יג התמחות מכונותצ'רוב אלכסנדר מכיתה יד התמחות מכונותבקטגוריית התיכון:ראב…

קרא עוד...
 בית ספר שבח מופת זכה במקום הראשון בתחרות CAD 2017 של משרד החינוך

אותות הצטיינות של קבוצת עמל ל- 15 מורים ועובדים מצטיינים

אותות הצטיינות של קבוצת עמל ל- 15 מורים ועובדים מצטיינים בטקס חגיגי שנערך במרכז "נא לגעת" ביפו, העניקה קבוצת עמל אותות הצטיינות למורים ולעובדי המינהל המצטיינים שלה לשנה"ל תשע"ו. שבעה מורים מצטיינים קיבלו אות מצטיין מנכ"ל ושלושה קיבלו אות מצטיין פדגוגיה. חמישה עובדי מינהל מצטיינים קיבלו אות מצטיין מנכ"ל ושלושה קיבלו אות מצטיין רשת. הם עלו בזה אחר זה לבמת…

קרא עוד...
אותות הצטיינות של קבוצת עמל ל- 15 מורים ועובדים מצטיינים

"ניבים יוצאים מהכלים" - חווית למידה אחרת ברב תחומי עמל "שבח מופת"

"ניבים יוצאים מהכלים" - חווית למידה אחרת ב"שבח מופת"מאת: סיגל אלמי מלמן,מובילת הניסוי הפדגוגי ורכזת תנךבית הספר הניסויי הרב תחומי עמל שבח מופת ת"א כשאנו מסיימים בהצלחה מחויבות קשה אנו חשים ש"אבן נגולה מעל ליבנו". תחושת הקלה של מטען כבד שהוסר מאיתנו. מי מעלה על דעתו שמאחורי הביטוי מסתתר סיפור אהבה מרתק בין יעקב לרחל שבכוח אהבתו לה, הסיר את…

קרא עוד...

תלמידי שבח מופת מייצגים בכבוד בתחרות רובוטיקה ארצית

תלמידי שבח מופת מייצגים בכבוד בתחרות רובוטיקה ארציתכתבה: ציונה מוזס - מנהלת מגמת רובוטיקה בתאריך 28/2/17 יצאו תלמידי מגמת רובוטיקה לתחרות רובוטיקה המורים המנחים הם: לריסה דרוז ומשה גואטה.הרובוטים שהתחרו:רובוט משאית זבל נבנה ע"י מרק סיגל איליה שטיין לגילקין סטיבן מיב' 4רובוט עגלת קניות נבנה ע"י אנית לוברסקי, אלה קוסוב, אלכס קטקוב מיא' 4רובוט חשיפת מנהרות תת קרקעיות - דויד…

קרא עוד...
תלמידי שבח מופת מייצגים בכבוד בתחרות רובוטיקה ארצית

zocriaהתאומות זוכרה ופאטימה איסלמבקוב שטיינמן נדהמו כשגילו שסבתן היא יהודייה שברחה מפולין. היום הן משרתות בצה"ל, וכבר רשמו ברזומה שלהן השתתפות פעילה במבצע צוק איתן
 שתיהן סיימו את תיכון "שבח מופת" בתל אביב. זוכרה למדה במגמה מורחבת של פיזיקה ומחשבים, ופאטימה בחרה להרחיב גם במגמת כימיה. "אהבנו מאוד את בית הספר", הן אומרות. "ניתנה לנו הזדמנות ללמוד ברמה שלא היינו לומדות בה באוזבקיסטן, בוודאי לא כבנות".

זוכרה, המשרתת כבקרית שליטה ימית בחיל הים, ואחותה פאטימה יעל, המשרתת כבקרית ביחידת חושן (יחידת התקשוב של צה"ל), עברו דרך ארוכה מאוד עד שהגיעו לישראל. במשך שנים גדלו כמוסלמיות. רק בגיל מבוגר גילו כי אביהן יהודי, ומאז התעקשו כי זו תהיה גם זהותן. הן עברו הליך גיור, התגייסו לשירות צבאי מלא, וכיום הן דוברות עברית רהוטה ומרגישות שייכות לכאן במלוא מובן המילה. "ישראל היא הבית", מכריזות שתיהן בגאווה.
 
הן נולדו למשפחת איסלמבאקוב, בנות בכורות בבית שבו ארבעה ילדים.
 
"גדלנו בקוראסו, עיר קטנה ליד טשקנט. בלב העיר זורם נהר קוראסו, שפירוש שמו הוא מים שחורים", מספרת פאטימה. "כשנודע במשפחה שנולדו תאומות, קבעו על פי מנהג המקום ששמנו יהיה פאטימה וזוכרה. כך עושים באוזבקיסטן כשנולדות תאומות ראשונות במשפחה. אמא התנגדה, כי גם היא תאומה וגם לה קוראים פאטימה, אבל אבא לחץ.
 
הוריהן, פאטימה ואולוגבק (47), נולדו אף הם באוזבקיסטן. האם, בת למשפחה ובה עשרה ילדים, נולדה בכפר אנגרן הנמצא שעתיים נסיעה מעיר הולדתן. אביהן גדל במשפחה שבה שבעה ילדים.
 
ידעתן משהו על ישראל?
"לא ידענו איפה זה ישראל, ועל יהודים בכלל שלא שמענו. כששאלנו מה הקשר שלנו לכל זה, נודע לנו בפעם הראשונה ששם המשפחה של סבתא לפני הנישואים היה שטיינמן וכי היא יהודייה".
 
ההורים שלכן ידעו שסבתכן יהודייה?
זוכרה: "התברר שכולם מלבדנו ידעו. סבתא לא הסתירה את זה. חוץ מזה, רואים עליה שהיא לא מקומית. יש לה גון עור אחר וצבע שיער שונה מאשר לשאר הנשים באוזבקיסטן. אנחנו בהירות כמוה וכמו אבא. תמיד שאלו אותנו אם אנחנו רוסיות".
 
ובכל זאת, לא ידעתן שסבתא שלכן יהודייה.
"אני מניחה שלא סיפרו לנו כי היינו צעירות מדי. מן הסתם היינו שומעות על כך מאוחר יותר. צריך גם להבין שלא הייתה לכך שום משמעות. גדלנו וחיינו כאוזבקים, לא כמוסלמים אדוקים".
 
ים, אור גדול ועיר ענקית ונוצצת
סבתן, פרידה (שטיינמן) איסלמבאקוב, אמו בת ה־88 של אביהן, נולדה בפולין למשפחה יהודית מסורתית. אביה היה סנדלר ואמה תופרת, בביתה דיברו אידיש, חגגו את חגי ישראל, הלכו לבית הכנסת ונהגו לערוך קידוש ולהדליק נרות בשבת. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היא נמלטה יחד עם אמה ואחותה לאוקראינה, בעוד אביה נשלח להילחם בחזית.
 
"כשנודע לנו שסבתא יהודייה, התחלנו לשאול שאלות", מספרת זוכרה. "מדי ערב ישבנו ושמענו ממנה סיפורי משפחה, ולפעמים, כשהייתה הפסקת חשמל כפי שקרה אצלנו לא פעם, היינו ממשיכות לאור הנר. רצינו לדעת עוד ועוד".
 
מה היא סיפרה לכן?
פאטימה: "היא סיפרה שהן נמלטו מפולין בספינה רעועה ששטה בים הכספי, אבל כשהנאצים הגיעו לאוקראינה הן שוב נאלצו לברוח, הפעם לקווקז. היה שם רעב נוראי ושלושתן חלו בדיזנטריה. כעבור כמה חודשים, כשהגרמנים הגיעו גם לשם, הן ברחו לאוזבקיסטן, ושם אמא של סבתא נפטרה. היא ואחותה שרה מצאו את עצמן לבד בעולם, שאר בני המשפחה נספו בשואה ואביהן נהרג בחזית.
 
"סבתא ואחותה מצאו את עצמן לבד בעולם, שאר בני המשפחה נספו בשואה ואביהן נהרג בחזית"
"לימים, כשהסתיימה המלחמה, שרה התחתנה עם בחור יווני ועברה לאתונה, וסבתא, שעבדה במפעל לייצור חלב, הכירה שם את סבא קודרט, צעיר מוסלמי שהיה רואה חשבון. המפגש איתו שינה את חייה. היא הייתה רק בת 18 כשהם התחתנו, ולמרות שסבא ידע שהיא יהודייה, היא החליטה שכדי לשרוד מוטב שתוותר על כל מה שגדלה עליו".
 
זוכרה ופאטימה, ואיתן אחותן זכרו והאח דוסטונבק, החלו להתעניין בישראל וביהדות. "נציגי הסוכנות הראו לנו תמונות של תל אביב, ירושלים וחיפה, הכל נראה נוצץ ויפה, וממש חיכינו לרגע שנעלה על המטוס".
 
מה אמרו הוריכן על ההצעה לעלות ארצה?
פאטימה: "אמא שלנו, המוסלמית, הסכימה. היא ראתה בכך הזדמנות מצוינת עבורנו. דווקא אבא, היהודי, התנגד. היה לו קשה. זה שאמא שלך יהודייה זה דבר אחד, וזה שאתה נעקר מהחיים שלך ועוזב הכל, זה דבר אחר. הוא גדל וצמח כמוסלמי ואוזבקי, אביו התווה את דרך חייהם, הוא היה מחובר לזהות המקומית ולשורשים, ופתאום הכל קרס. לקח לו שנה וחצי להסכים שנעלה ארצה".
 
כשהחליטו הוריהן שהם מוכנים לעשות את הצעד ולעלות לישראל נקבע מועד העלייה לספטמבר 2005.
 
זוכרה: "עבורנו, כילדות, אלו היו רגעים מרגשים מאוד. רצינו כבר להגיע למדינה הקסומה הזו, להכיר אנשים חדשים. לשתינו הייתה הרגשה פנימית חזקה של זיקה לארץ, חיבור, קשר לא מוסבר".
 
ואת רגע הנחיתה בארץ אתן זוכרות?
"זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שראינו ים. הכל היה מואר באור חזק, שונה כל כך מאוזבקיסטן. ראינו מולנו עיר ענקית נוצצת. גם האנשים במטוס היו שונים מאלו שהכרנו. ברגע הנחיתה כולם מחאו כפיים, וזו הייתה הפעם הראשונה שראינו אנשים שמביעים כך את הרגשות. זה היה שונה לחלוטין מהתרבות שממנה הגענו, שם הכל היה מאופק".
 
פאטימה: "אבא, שהגיע לכאן חודשיים לפנינו, חיכה לנו בשדה התעופה וכולנו נסענו לדירה שהוא מצא בבני ברק. אחיו עלה לפנינו ואנחנו הגענו לבני ברק בעקבותיו. באנו מבית פרטי גדול לדירה של שלושה וחצי חדרים, ושבועיים אחר כך כבר למדנו בכיתה ה' בבית הספר היסודי בפרדס כ"ץ".
 
שתיהן סיימו את תיכון "שבח מופת" בתל אביב. זוכרה למדה במגמה מורחבת של פיזיקה ומחשבים, ופאטימה בחרה להרחיב גם במגמת כימיה. "אהבנו מאוד את בית הספר", הן אומרות. "ניתנה לנו הזדמנות ללמוד ברמה שלא היינו לומדות בה באוזבקיסטן, בוודאי לא כבנות".
 

החלה ההרשמה לשנה"ל תשע"ח - ימים פתוחים

open day

רשת עמל

צור קשר

כתובת - המסגר 7 תל אביב 67774

טלפון - 03-6883131
פקס - 03-6394889
אתר אינטרנט - http://shevach-mofet.com
דואר אלקטרוני - maxs@amalnet.k12.il

הצטרפו לנבחרת השוחרים

navy2

מגמות טכנולוגיות

edub

מחוברים לאתר

יש לנו 169 אורחים ו-אין רשומים מחוברים

There are no images available in the gallery.