השקה חגיגית למיזם סל-אביב מוז"א במסלול הרב תחומי ניבים יוצאים מהכלים

מאת: רפאלה בלס בשבוע שעבר הושק במוזאון ארץ ישראל בתל אביב מסלול "ניבים יוצאים מהכלים". מדובר במסלול תיירות מונגש מבוססQR -קודים, במסגרת מיזם Cell Aviv (תל אביב בסלולארי) המשותף לבית הספר הניסויי הרב תחומי עמל שבח מופת ת"א, לבית ספר און לחינוך מיוחד ולמוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. המיזם כולו עוסק בתרבות החומרית בתקופת האבות, יוצר קישור בין סיפורי האבות,…

קרא עוד...
השקה חגיגית למיזם סל-אביב מוז

גזענות לא פותרים ביום אחד, גם לא יושבים על הגדר

תלמידי תיכון רב תחומי שבח מופת בתל אביב ביום נגד גזענות מאת: רעי צדוק, כיתה ט'1 ב27 באפריל האחרון נערך בבית הספר שבח מופת בתל אביב יום נגד גזענות, ששכבה ח' ארגנה בעקבות שיעורי תרבות ישראל. במהלך יום זה נערכו סדנאות בנושא גזענות לשכבת ז'. הסדנאות עצמן עסקו בגזענות שחוות מספר קהילות בחברה הישראלית. כל קבוצה ערכה סדנה באורך של…

קרא עוד...
גזענות לא פותרים ביום אחד, גם לא יושבים על הגדר

הרב תחומי שבח מופת במאיון העליון של בתי הספר בארץ

התיכון הניסויי הרב תחומי שבח מופת דורג במאיון העליון של בתי הספר בארץ מבחינת תוצאות בחינות הבגרות, זהו הישג גדול לבית הספר וזו לו השנה השנייה בה בית הספר מציג 100 אחוזי בגרות ברציפות. הישג זה מצטרף לשורה של השגים אחרים בתחומים רבים כמו יצוג ישראל בתחרות הבינלאומית ליזמות  בה זכו תלמידי שבח מופת במקום הראשון מבין 29 מדינות שהשתתפו.…

קרא עוד...
הרב תחומי שבח מופת במאיון העליון של בתי הספר בארץ

יצאנו להשתלמות

אורי גרוסמן משלחת מורים מבית הספר הניסויי הרב תחומי עמל שבח מופת תל אביב יצאה להשתלמות בניו יורק. המטרה: הטמעה של שיטות הוראה חדשניות. תודה לקרן גוטסמן ולעמותת "תובנות בחינוך". איך אומרים למידה משמעותית באמריקאית? היינו קבוצה של אנשים מכל מיני מדינות, אבל כולם היו מארצות הברית חוץ ממני. התרגלתי כבר לחשוב על ארצות הברית כאימפריה, ולא כמדינה. ישבנו על…

קרא עוד...
יצאנו להשתלמות

הרב תחומי עמל שבח מופת ת"א יזמי העתיד של ישראל – זוכי גביע העולם 2017

חמישה תלמידים ממרכז היזמות בבית הספר עמל שבח מופת בתל אביב קטפו את המקום הראשון בתחרות בינלאומית יוקרתית ליזמות נוער בעיר אודסה וזכו בגביע העולמי צוות התלמידים הנבחר ייצג את מדינת ישראל, אל מול 28 מדינות מרחבי העולם, בתחרות הבינלאומית SAGE עם המיזם LS BAND. מדובר בצמיד חכם שפותח במיוחד עבור אנשים מבוגרים וקשישים. הצמיד יודע לזהות כאשר אדם מבוגר…

קרא עוד...
 הרב תחומי עמל שבח מופת ת

ילדי הפליטים בדרך ותלמידי שבח מופת אומרים: לא לגזענות

 הידד לזר גזענות. כולנו יודעים שזאת הצרה של המאה. כמו רסיסים קוצניים במיוחד, שעוד נשארו מפצצה שהופעלה במאה הקודמת, אנו נתקלים בשנאת הזר והשונה בכל פינה שרגלנו דורכת. לא פלא, שכששאלתי בתחילת שנת הלימודים הנוכחית את תלמידיי בשכבה ח', מהי הבעיה הדחופה ביותר שיש לטפל בה בחברה הישראלית, כמעט כולם השיבו לי- הגזענות. שלוש כיתות שונות, תשובה אחת ויחידה. לא…

קרא עוד...
ילדי הפליטים בדרך ותלמידי שבח מופת אומרים: לא לגזענות

חיפוש באתר...

רשת עמל

החלה ההרשמה לשנה"ל תשע"ח - ימים פתוחים

open day

צור קשר

כתובת - המסגר 7 תל אביב 67774

טלפון - 03-6883131
פקס - 03-6394889
אתר אינטרנט - http://shevach-mofet.com
דואר אלקטרוני - maxs@amalnet.k12.il

הצטרפו לנבחרת השוחרים

navy2

מגמות טכנולוגיות

edub

מחוברים לאתר

יש לנו 117 אורחים ו-אין רשומים מחוברים

zocriaהתאומות זוכרה ופאטימה איסלמבקוב שטיינמן נדהמו כשגילו שסבתן היא יהודייה שברחה מפולין. היום הן משרתות בצה"ל, וכבר רשמו ברזומה שלהן השתתפות פעילה במבצע צוק איתן
 שתיהן סיימו את תיכון "שבח מופת" בתל אביב. זוכרה למדה במגמה מורחבת של פיזיקה ומחשבים, ופאטימה בחרה להרחיב גם במגמת כימיה. "אהבנו מאוד את בית הספר", הן אומרות. "ניתנה לנו הזדמנות ללמוד ברמה שלא היינו לומדות בה באוזבקיסטן, בוודאי לא כבנות".

זוכרה, המשרתת כבקרית שליטה ימית בחיל הים, ואחותה פאטימה יעל, המשרתת כבקרית ביחידת חושן (יחידת התקשוב של צה"ל), עברו דרך ארוכה מאוד עד שהגיעו לישראל. במשך שנים גדלו כמוסלמיות. רק בגיל מבוגר גילו כי אביהן יהודי, ומאז התעקשו כי זו תהיה גם זהותן. הן עברו הליך גיור, התגייסו לשירות צבאי מלא, וכיום הן דוברות עברית רהוטה ומרגישות שייכות לכאן במלוא מובן המילה. "ישראל היא הבית", מכריזות שתיהן בגאווה.
 
הן נולדו למשפחת איסלמבאקוב, בנות בכורות בבית שבו ארבעה ילדים.
 
"גדלנו בקוראסו, עיר קטנה ליד טשקנט. בלב העיר זורם נהר קוראסו, שפירוש שמו הוא מים שחורים", מספרת פאטימה. "כשנודע במשפחה שנולדו תאומות, קבעו על פי מנהג המקום ששמנו יהיה פאטימה וזוכרה. כך עושים באוזבקיסטן כשנולדות תאומות ראשונות במשפחה. אמא התנגדה, כי גם היא תאומה וגם לה קוראים פאטימה, אבל אבא לחץ.
 
הוריהן, פאטימה ואולוגבק (47), נולדו אף הם באוזבקיסטן. האם, בת למשפחה ובה עשרה ילדים, נולדה בכפר אנגרן הנמצא שעתיים נסיעה מעיר הולדתן. אביהן גדל במשפחה שבה שבעה ילדים.
 
ידעתן משהו על ישראל?
"לא ידענו איפה זה ישראל, ועל יהודים בכלל שלא שמענו. כששאלנו מה הקשר שלנו לכל זה, נודע לנו בפעם הראשונה ששם המשפחה של סבתא לפני הנישואים היה שטיינמן וכי היא יהודייה".
 
ההורים שלכן ידעו שסבתכן יהודייה?
זוכרה: "התברר שכולם מלבדנו ידעו. סבתא לא הסתירה את זה. חוץ מזה, רואים עליה שהיא לא מקומית. יש לה גון עור אחר וצבע שיער שונה מאשר לשאר הנשים באוזבקיסטן. אנחנו בהירות כמוה וכמו אבא. תמיד שאלו אותנו אם אנחנו רוסיות".
 
ובכל זאת, לא ידעתן שסבתא שלכן יהודייה.
"אני מניחה שלא סיפרו לנו כי היינו צעירות מדי. מן הסתם היינו שומעות על כך מאוחר יותר. צריך גם להבין שלא הייתה לכך שום משמעות. גדלנו וחיינו כאוזבקים, לא כמוסלמים אדוקים".
 
ים, אור גדול ועיר ענקית ונוצצת
סבתן, פרידה (שטיינמן) איסלמבאקוב, אמו בת ה־88 של אביהן, נולדה בפולין למשפחה יהודית מסורתית. אביה היה סנדלר ואמה תופרת, בביתה דיברו אידיש, חגגו את חגי ישראל, הלכו לבית הכנסת ונהגו לערוך קידוש ולהדליק נרות בשבת. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היא נמלטה יחד עם אמה ואחותה לאוקראינה, בעוד אביה נשלח להילחם בחזית.
 
"כשנודע לנו שסבתא יהודייה, התחלנו לשאול שאלות", מספרת זוכרה. "מדי ערב ישבנו ושמענו ממנה סיפורי משפחה, ולפעמים, כשהייתה הפסקת חשמל כפי שקרה אצלנו לא פעם, היינו ממשיכות לאור הנר. רצינו לדעת עוד ועוד".
 
מה היא סיפרה לכן?
פאטימה: "היא סיפרה שהן נמלטו מפולין בספינה רעועה ששטה בים הכספי, אבל כשהנאצים הגיעו לאוקראינה הן שוב נאלצו לברוח, הפעם לקווקז. היה שם רעב נוראי ושלושתן חלו בדיזנטריה. כעבור כמה חודשים, כשהגרמנים הגיעו גם לשם, הן ברחו לאוזבקיסטן, ושם אמא של סבתא נפטרה. היא ואחותה שרה מצאו את עצמן לבד בעולם, שאר בני המשפחה נספו בשואה ואביהן נהרג בחזית.
 
"סבתא ואחותה מצאו את עצמן לבד בעולם, שאר בני המשפחה נספו בשואה ואביהן נהרג בחזית"
"לימים, כשהסתיימה המלחמה, שרה התחתנה עם בחור יווני ועברה לאתונה, וסבתא, שעבדה במפעל לייצור חלב, הכירה שם את סבא קודרט, צעיר מוסלמי שהיה רואה חשבון. המפגש איתו שינה את חייה. היא הייתה רק בת 18 כשהם התחתנו, ולמרות שסבא ידע שהיא יהודייה, היא החליטה שכדי לשרוד מוטב שתוותר על כל מה שגדלה עליו".
 
זוכרה ופאטימה, ואיתן אחותן זכרו והאח דוסטונבק, החלו להתעניין בישראל וביהדות. "נציגי הסוכנות הראו לנו תמונות של תל אביב, ירושלים וחיפה, הכל נראה נוצץ ויפה, וממש חיכינו לרגע שנעלה על המטוס".
 
מה אמרו הוריכן על ההצעה לעלות ארצה?
פאטימה: "אמא שלנו, המוסלמית, הסכימה. היא ראתה בכך הזדמנות מצוינת עבורנו. דווקא אבא, היהודי, התנגד. היה לו קשה. זה שאמא שלך יהודייה זה דבר אחד, וזה שאתה נעקר מהחיים שלך ועוזב הכל, זה דבר אחר. הוא גדל וצמח כמוסלמי ואוזבקי, אביו התווה את דרך חייהם, הוא היה מחובר לזהות המקומית ולשורשים, ופתאום הכל קרס. לקח לו שנה וחצי להסכים שנעלה ארצה".
 
כשהחליטו הוריהן שהם מוכנים לעשות את הצעד ולעלות לישראל נקבע מועד העלייה לספטמבר 2005.
 
זוכרה: "עבורנו, כילדות, אלו היו רגעים מרגשים מאוד. רצינו כבר להגיע למדינה הקסומה הזו, להכיר אנשים חדשים. לשתינו הייתה הרגשה פנימית חזקה של זיקה לארץ, חיבור, קשר לא מוסבר".
 
ואת רגע הנחיתה בארץ אתן זוכרות?
"זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שראינו ים. הכל היה מואר באור חזק, שונה כל כך מאוזבקיסטן. ראינו מולנו עיר ענקית נוצצת. גם האנשים במטוס היו שונים מאלו שהכרנו. ברגע הנחיתה כולם מחאו כפיים, וזו הייתה הפעם הראשונה שראינו אנשים שמביעים כך את הרגשות. זה היה שונה לחלוטין מהתרבות שממנה הגענו, שם הכל היה מאופק".
 
פאטימה: "אבא, שהגיע לכאן חודשיים לפנינו, חיכה לנו בשדה התעופה וכולנו נסענו לדירה שהוא מצא בבני ברק. אחיו עלה לפנינו ואנחנו הגענו לבני ברק בעקבותיו. באנו מבית פרטי גדול לדירה של שלושה וחצי חדרים, ושבועיים אחר כך כבר למדנו בכיתה ה' בבית הספר היסודי בפרדס כ"ץ".
 
שתיהן סיימו את תיכון "שבח מופת" בתל אביב. זוכרה למדה במגמה מורחבת של פיזיקה ומחשבים, ופאטימה בחרה להרחיב גם במגמת כימיה. "אהבנו מאוד את בית הספר", הן אומרות. "ניתנה לנו הזדמנות ללמוד ברמה שלא היינו לומדות בה באוזבקיסטן, בוודאי לא כבנות".