איך זוכים בחופשה בגרמניה? זוכים בתחרות דיבייט בגרמנית!

כתבה מאת: דויד פריימן, כיתה י’1

עוד שפה זה תמיד טוב

אז כן…זכיתי בחופשה לגרמניה, יוהוו! מה, לא רוצים לדעת איך ומה קרה בדיוק?

הכל התחיל כשנולדתי. – רגע, סיפור לא נכון… אז שנה שעברה נכנסה אישה נחמדה בשם איזבל לכיתה שלנו ואמרה שאפשר ללמוד גרמנית. עכשיו, למה ללמוד גרמנית? טוב, כי זה נשמע מעניין, ודווקא דיי כיף. עוד שפה זה תמיד טוב…

התחלתי ללמוד גרמנית וממש אהבתי את זה. זה יכול להראות די מזוכיסטי, אם אתם יודעים משהו על דקדוק גרמני. יש גם קצת תלמידים בקבוצה, כי לא כולם רוצים ללמוד. השיעורים ממש מעניינים וכיפיים. באמת איזבל יודעת מה היא עושה.

עם קצת עזרה מחברים

השנה איזבל הודיעה לנו שיש תחרות בגרמנית. אני וידיד שלי ממש רצינו להשתתף. לגמרי לא בגלל ששמענו שהפרס הוא נסיעה לגרמניה. טוב…בעיקר בגלל שהפרס הוא נסיעה לגרמניה. אבל עדיין ממש התרגשנו!

אז התחלנו להתכונן. ביום של התחרות הרגשתי כל כך מוכן עד שרציתי לשכב מתחת לשולחן, מרוב שהרגשתי לא מוכן. אבל חברה וחברים שלי עודדו אותי. הם אמרו לי להתכונן עוד טיפה כדי להרגיש יותר בטוח, ושבאופן כללי, אני יותר טוב ממה שאני חושב.

האיש באפור

בבוקר הגעתי לבניין בו התקיימה התחרות, שעה וחצי לפני שהיא התחילה. לא ממש ידעתי מה לעשות בפנים, אז הייתי טיפה בלחץ. נכנסתי לתוך חדר עם מישהו נחמד שהתחלתי לדבר איתו. אמרו לי שבחדר ההוא נמצאים החבר’ה שברמה שלי. הם למדו חומר בגרמנית שלמדתי בתחילת שנה שעברה. שמתי לב, שכולם בחדר בני 20 פלוס, אז אמרתי שטעיתי וברחתי.

תוך כדי הנסיגה ההרואית שלי, נתקלתי באיש נחמד עם שיער אפור שדיבר בגרמנית. הצלחתי להבין חצי ממה שאמר. זה הישג גדול, כי בגרמנית מדברים ממש מהר. הוא שאל אותי מה קרה? (כנראה הלחץ ההרואי שלי היה גלוי.) ואז כשסיפרתי לו, הוא צחק ואמר שזה רעיון טוב להתכונן, וכיוון אותי לחדר הנכון. שם היו עוד כמה אנשים בגילי (סוף סוף!) היו גם אוכל ושתייה. מאוחר יותר הבנתי שאותו איש הוא מי שניהל את התחרות.

ו…מתחילים

אחרי שאכלתי סנדוויץ’ ממש טעים, הגיע ידיד שלי. שנינו התרגשנו ורצינו להתחיל כמה שיותר מהר. (אתם מכירים את אדון זמן הנחמד, שהולך לאט דווקא מתי שאתם רוצים שיעבור מהר?) אז האיש עם השיער האפור עלה לבמה והציג את עצמו. הוא הציג גם את כל השופטים והמורים ואת בתי הספר שהגיעו לתחרות. רק בחמישה בתי ספר בארץ לומדים גרמנית? וואוו… בתחרות היו 17 תלמידים מראשון לציון, יפו, חולון, תל אביב ו…אילת? (יאפ, נסעו עד לתל אביב בשביל התחרות).

לאחר מכן, האיש הסביר את מהלך התחרות. קודם כל, נעשתה הגרלה כדי ליצור זוגות (ושלישייה אחת). אסור היה ששני אנשים מאותו בית ספר יהיו ביחד. ואז הם הגרילו נושא לכל זוג, ונתנו לנו שעה וחצי לעשות שתי משימות:

1)להציג את בן הזוג שלך בגרמנית.

2)להציג על הנושא שקיבלנו בגרמנית.

היה אפשר לקבל נקודות על עבודת צוות, על השפשוף בשפה הגרמנית (בלי לקרוא מדף), והכי חשוב- על מקוריות. כל אחד נשפט בנפרד מבן הזוג שלו. ששת המקומות הראשונים זכו למלגה לפנימייה יוקרתית בגרמניה ל- 20 יום.

אנטון ואני

אותי ציוותו עם נער מאילת בשם אנטון. הנושא שקיבלנו היה “העיר שלי”. הלכנו לחדר נפרד כדי להתחיל להתכונן. בהתחלה דיברנו והצגנו את עצמנו. אנטון היה די נחמד. השלב הזה עבר די בקלות. רשמנו לעצמנו בגרמנית פרטים אחד על השני, ואז התחיל השלב הקשה. נדרשנו להציג על הערים שלנו בדרך מעניינת. עכשיו, הנה עובדה מעניינת: כל דבר שיש בבת-ים, יש באילת…

אז החלטנו ליצור עיר שיש בה דברים מבת ים ומאילת ולהציג אותה ביחד. כשבסוף שמנו לב שנשארו רק עוד 20 דקות, מיהרנו להכין את הכל ולהתכונן. ציירנו את העיר על פלקט והכנו דפים עם הערות. אז הלכנו לאולם.

שמעתם על אילת-ים?

שם כל קבוצה הציגה בתורה מול כולם. למזלנו, היינו בין האחרונים, ולכן היה לנו עוד זמן להתכונן. היו שם אנשים שדיברו ממש טוב, וגם הציגו בצורה מעניינת את הנושא. היה זוג ילדות שהיו צריכות להציג על מה שהן אהבו לאכול. הן הכינו את התפריט של מקדונלדס ואוכל מנייר. (למרות הגרמנית שלהן שהייתה לקויה, שתיהן זכו בסוף.)

ואז כשהגיע תורנו, כבר עבר רעד בגוף שלי. אבל קמתי, וביחד עם אנטון הצגנו אחד את השני, ואז דיברנו על העיר המשולבת שלנו “אילת-ים”. זה היה אי, שמצד אחד היו בו מים רגועים והרבה אבנים ושוניות אלמוגים. לכן היו שם הרבה צוללנים. מצד אחר, היו הרבה גלים, ולכן גם גולשים ואטרקציות אקסטרים אחרות. על האי עצמו היו בתי מלון, מסעדות ואפילו ספרייה.

מישהו אמר פיצה?

הייתי בטוח שהצגתי רע, וחזרתי למקום שלי לא מסופק. ואז, האיש שניהל את התחרות אמר שנצא להפסקה של שעה, בזמן שיחליטו על הנקודות. הוא שאל אותי אם אני אוהב פיצה, ואז הוביל אותי למסדרון. שם הציבו לנו שולחנות ועליהם כמות גדולה של מגשי פיצה וקולה.

בהפסקה, למרות הפיצה והשטויות, היה אפשר להרגיש את הלחץ של כולם. לקראת סוף ההפסקה, האיש ניגש אליי, ואמר לי שהצגתי ממש טוב. הוא שאל אותי אם אני אוהב תאטרון והצגות- ואל תשכחו שהוא מדבר רק בגרמנית! מתוך פניקה עניתי שלא… כמה פעמים ניסיתי לברוח ולהתחמק בגלל הבושה. אנשים אחרים גם אמרו שהצגתי טוב, אבל חשבתי שהיו סתם נחמדים.

הזוכה הגדול אומר את דברו!

ואז נכנסנו שוב לאולם להכרזת הזוכים. האיש בכוונה התעכב כל פעם לפני הכרזת הזוכה במקום הראשון. זה דווקא הפיג טיפה את הלחץ של כולם וגרם לצחקוקים. באותו רגע גם אמרתי לידיד שלי, שאין מצב שאני אזכה כאן במשהו. ואז האיש אמר- “והזוכה הגדול הוא דוד פריימן!” עם צווחה קטנה של הפתעה קמתי ללחוץ לו את היד ולקבל תעודה.

אז מה בדיוק ללמוד מהסיפור הזה? אני הייתי אומר שתמיד תנסו לעשות את הכי טוב שלכם, ותבטחו בעצמכם יותר. לא כל מי שאומר משהו נחמד עליכם משקר. אני גם מציע לכם להתחיל ללמוד בבית ספר גרמנית, אם אתם יכולים, כי זה ממש כיף. אין כמו להבין סוף סוף את כל המלמולים האלה ששמעתם.

פיו…אחרי הרגע הקיטשי הזה אפילו אני צריך מנוחה. תודה שקראתם! ואני מקווה שהכנתם תחפושת טובה לפורים (ועצה קטנה: אל תביאו חרב אמתית כחלק מהתחפושת, כי מסתבר שזה לא חוקי ומסוכן.) יום טוב! \^~^/