כמה כבר קשה להרכיב קואליציה?- שיעור באזרחות לשכבת ט’

עם קצת דמיון

זה מתחיל בדמיון. כמו תמיד. כמו כל המצאה חדשה. תלמידים מדמיינים חברה שבה היו רוצים לחיות. כאן הרעיונות מתחילים להתעופף באוויר ולהסתחרר. קבוצת בנות בוחרת להקים חברה שיש בה רק נשים, אולי גם ילדים. קבוצה אחרת מפתחת מדינה שאין בה יותר דאגות- הזקנים חיים בכבוד, הילדים לומדים בבתי הספר הכי טובים, כל חולה ופצוע מקבל סיוע. יניב רוצה קומוניזם מסוג חדש, ניקיטה מזהיר מפני אובדן החופש של האינדיבידואל. חבורת תלמידות מחליטה שהדבר הכי חשוב במדינה שלהן הוא חופש המידע וביטחון מפני האקרים.

ואז מבשיל הרגע. התלמידים מקבלים הודעה מהמורות שלהן לאזרחות: מעכשיו אינכם עוד תלמידים. אתם נציגי הציבור. הקבוצות שבניתם הן למעשה- מפלגות. המדינות המדומיינות שלכם הן המצע הפוליטי שלכן. ביום כך וכך תתכנס כל השכבה באולם האירועים. המפלגות השונות יציבו את הכרזות שלהן, יסבירו את המצע שלהן, וינסו לצבור לעצמן כוח פוליטי באמצעות יצירת קואליציה עם מפלגות אחרות.

מהי דעתך?

אך לפני כן, יש משהו חשוב שחייב לברר- מה דעתן של המפלגות השונות בנושאים הבוערים ביותר במדינת ישראל היום? המפלגות מתחבטות בדילמות אקטואליות. תלמידים רבים מבינים שאינם מסכימים כלל וכלל עם חבריהם בחלק מן הסוגיות. בכל זאת, הם מצליחים לשמור על המבנה המפלגתי, וצועדים לעבר יום השיא. היום בו ינסו להרכיב את הקואליציה הכי גדולה, ועדיין לשמור על היושרה, על עמדה יציבה בענייני היום.

האם זה מתחבר?

יום השיא נפתח בהסתובבות חופשית של התלמידים בין כרזות המפלגות. הם עוברים עם הפנקסים שלהם ואוספים רשמים חשובים. מתעדים את מה שראוי לתיעוד. השאלה המהדהדת ברקע היא- עם מי תוכלו להתחבר כדי להקים גוש פוליטי חזק ומשפיע? אולם האירועים כולו הופך לשולחן הדיונים. באופן טבעי, הגושים נוצרים. שתי המורות לאזרחות משתאות מהסדר שנוצר מתוך הכאוס. ההכוונה מינימלית בלבד.

הדיל ברייקר

ההכרזה על הקמת הקואליציה הגדולה ביותר יוצאת לציבור. אך נשאלת גם השאלה- על מה בחיים לא תהיו מוכנים לוותר? קואליציית-ענק נוצרת: מעגל כיסאות, תלמידים ישובים, החלל במרכז המעגל. מה הוא מכיל? האם ההסכמה באמת כה גורפת? אז מתחיל שלב הצבת הדילמות. אותן סוגיות אקטואליות שהוצבו בפני המפלגות בשיעורים הקודמים מוצבות כעת שוב בפני הקואליציה.

האם תאפשרו לזוגות חד-מיניים לגדל ילדים? איך תתמודדו עם גלי פליטים המתדפקים על שערי המדינה? מה דעתכם בעניין הקנאביס- לגליזציה או לא לגליזציה? דילמות נוספות דורשות מהתלמידים לחשוב על סדרי העדיפות הלאומיים- האם תהיו מוכנים להשקיע בפיתוח תעשיית החלל על חשבון קצבאות אבטלה למעוטי יכולת? האם תעדיפו את ביטחון הפנים והחוץ על פני הזכות לפרטיות?

ללא הכוונה מצד המורות, מתחילים התלמידים בגושים הפוליטיים להתארגן להצבעה פנימית בקואליציה. אגודל מורמת- בעד. אגודל שמוטה- נגד. הנואמים שבינם תופסים פיקוד ומסבירים את היתרונות והחסרונות. יש להם דקה בלבד להגיע להחלטה על פי רוב. מי שאינו מסוגל להישאר בקואליציה לאור החלטותיה, נאלץ לצאת מהמעגל. הגוש הגדול ביותר מתפרק כבר ברגע הראשון, ונוצרים גושים נוספים. זוהי הדמוקרטיה במיטבה.

לשמאל או לימין?

את היום הגדול הזה מסיימים בהצבעה אישית. האולם מחולק לימין ולשמאל- צד הבעד וצד הנגד. הקו המפריד משמש כטור למתלבטים, לנמנעים. בפעם השלישית הדילמות מופיעות בפני התלמידים. המושג משמעת קואליציונית מתעופף באוויר, אך איתו גם השאלה- האם המשמעת תישמר או שהאינדיבידואלים ימרדו? התלמידים מצביעים ברגליהם, ועוברים מימין לשמאל, משמאל לימין. הקולות נספרים, החלטות מוכרזות בפומבי. היום הגדול נסגר כמו דיון בכנסת.

הדמוקרטיה חיה

את היום הזה הם לא ישכחו בחיים! שיעור באזרחות שכמוהו לא היה. המנהיגים הטבעיים הופיעו לפנינו במלוא הדרם בפעם הראשונה. גם הנואמים והנואמות. התלמידים גילו להפתעתם כמה מגוונות העמדות בשכבה שלהם בנושאים עליהם היו בטוחים שיש הסכמה. הם סיפרו שהוויכוחים לא תמו גם אחרי שהכנסת ננעלה. הדמוקרטיה חיה.