כמה עוד נשארו לספר? – פרויקט העדות בהיסטוריה לבגרות

“תישאר בחיים כדי שיהיה מי שיגיד עלי קדיש” – מפגש תלמידי שכבת י’ עם איש עדות

במסגרת ההערכה הבית ספרית בבגרות בהיסטוריה מבצעים תלמידי שכבת י’ פרויקט בהיסטוריה בנושא השואה.
כהעשרה ורקע להבנת התקופה נפגשו תלמידי השכבה עם איש עדות – ניצול שואה בשם יעקב רייכהרט, והתרגשו מסיפורו המרתק שכמו נלקח מתוך ספר היסטוריה.

המפגש התקיים בתאריך 8 במאי, על רקע יום הזיכרון לשואה שהתקיים לא מזמן ויום הניצחון על גרמניה הנאצית.
יעקב, אדם נמרץ ומלא מרץ על אף גילו המבוגר – 90, הציג בשפה רהוטה בפני התלמידים את סיפורו הבלתי יאמן. הוא היה בן יחיד להוריו בעיר לודג’ בפולין והתחנך במשפחה ציונית. כאשר פלשו הנאצים לעיר הוכנס עם הוריו לגטו לודג’, ושם עבד במפעלי תפירה. הוריו נפטרו בגטו בהפרש של שבעה שבועות, והוא עבר לגור עם דודתו.

לפני מותו אמר לו אביו : “תישאר בחיים כדי שיהיה מי שיגיד עלי קדיש”
ב 1944 כאשר חוסל הגטו, נשלחו כל היהודים למחנה ההשמדה אושוויץ. יעקב עבד כאסיר במחנה מספר חודשים. לקראת סיום המלחמה הועבר עם קבוצת אסירים לגרמניה והספיק להיות בעוד שלושה מחנות עבודה. המוות פגש אותו פעמים רבות ורק בדרך נס הצליח להחזיק מעמד ולהישאר בחיים. רגע משעשע היה כשיעקב סיפר שפעם התגנב עם שני אסירים נוספים לקרון רכבת, בו היתה אספקת מזון לחיילים הגרמנים, ובטעות נפל לתוך חבית ריבה. חבריו בקושי משכו אותו החוצה, והוא ליקק יומיים את הריבה מגופו ומבגדיו.

עם סיום המלחמה עבר יעקב שיקום בסיוע שליחים מארץ ישראל ועלה לארץ באוניית המעפילים “שבתאי לוז’ינסקי” . גם כאן נקלע להרפתקאה כאשר הבריטים תפסו את המעפילים וגרשו אותם לאי קפריסין.

רק לאחר קום המדינה, בגיל 19, הגיע לארץ וזכה להתאחד עם דודתו. הוא שירת בצבא, למד את מקצוע האגרונומיה ועבד בו שנים רבות. הוא הקים משפחה ויש לו ילדים נכדים ונינים שהינם גאוותו. כיום יעקב גימלאי ,מתגורר בעיר גבעתיים, מתנדב במסגרות שונות ומופיע בהתנדבות בפני בני נוער כדי לספר את סיפורו המרתק. הוא מודע לכך שרק בודדים עוד יכולים לספר סיפור כמו שלו וישתדל לעשות זאת ככל שיוכל.

יעקב לא שב מעולם לפולין ולגרמניה.

כתבה: אביבית קאופמן