מה אתם זוכרים מהטיול השנתי שלכם בכיתה י’?

כתב: דוד פריימן צילום: ניקול גינדין

רחוק מהבית

שלום לכם, מה אתם זוכרים מהטיול השנתי שלכם בכיתה י’? איך אתם מדמיינים לעצמכם 120תלמידים בני 15-16 בטיול של שלושה ימים? אספר לכם על הטיול שהיה לנו.
קודם כל, אפילו לפני שהטיול התחיל, בבוקר ובלילה שלפני, ממש התרגשתי! אתם יכולים להאשים אותי? זו היתה הפעם הראשונה שביליתי רחוק מהבית ומהמשפחה למשך שלושה ימים.

מה החלק הכי כיפי בטיול שנתי?

כמו בכל טיול, היינו צריכים לחכות ליציאה של האוטובוס מבית הספר בערך שעה. לא שאני אישית כועס על זה. היה לי ממש טוב לעשות שטויות וכיף עם חברים בכל מקרה•~•.
ואז התחיל אחד החלקים הכי כיפיים שיש בטיולים שנתיים. ברור שאני מדבר על הנסיעה באוטובוס עם כולם. (: באותו זמן זכינו להכיר שוב את המדריך שהיה איתנו שנה שעברה. אישית, ממש אהבתי אותו, כי חוץ מלהדריך אותנו, היה לו גם חשוב להסביר לנו דברים ואפילו להשתתף בשיחות לא ממש קשורות.

הזקן יהיה שמח

אחרי הפסקת אוכל (שבה קנינו ארוחה גדולה של חטיפים ומשקאות מתוקים ללילות שנבלה ביחד (; ) הגענו לנחל חוורים שנראה ממש כמו שום מקום. הסתכלנו מסביב, ואותו נוף הררי מידברי הקיף אותנו מסביב. חשבנו לעצמנו- ״מה כבר אפשר לראות שם?״ אבל דיי טעינו, כי היה די מעניין.
גילינו שהייתה קבוצת של אנשים במדבר שהחביאו בורות מים משלהם, ולכן קראו להם אנשי המדבר, ופרט נוסף חשוב היה שהם הצטיינו במסחר. לאחר מכן, נסענו לקבר של דוד בן גוריון ואישתו. תלמידי השכבה הביעו את כבודם כלפי בן גוריון, וזה היה משמח לראות את ההערכה הרבה.

בלי שאמא תגיד לסדר את החדר

בסוף היום, הגענו למקומות הלינה שלנו. אישית, אני השקעתי הרבה זמן בסידור החדר שלנו. אל תשאלו למה, אבל שמנו את כל החטיפים במקרר. אחרי זה הכנו בעצמנו את ארוחת הערב. זו היתה חוויה בפני עצמה. אחד החברים השקיע את הנשמה שלו בסלט. היה אפשר להרגיש את זה בטעם. הצ’יפס היה כל כך טעים. נראה שעליתי ב- 15 קילו רק מלהריח אותו. הבשר נגמר מאוד מהר, אז “גנבנו” קצת מהכיתות האחרות.

רק ליברלים נופלים

אחרי ארוחה טעימה התחלנו בפעילות שבה התבודדנו וקראנו מכתב, כל אחד לעצמו. ואני לא אספר לכם מה היה כתוב שם, אבל זה כן השפיע עלינו הרבה! בבוקר היום השני, ואחרי השכמה לא קלה, הלכנו במורד ההרים והעמקים של נחל זוהר. בקטע אחד עברנו בקניון, ואני וחברים טיפסנו יחסית גבוה והצטלמנו. צעקנו: “רק ליברלים נופלים!”

לא עשבים, ולא שוטים

בבוקר האחרון התעוררנו בידיעה שזהו היום האחרון של הטיול. האמת, שזה היה עצוב במקצת.
את הבוקר פתחנו בנסיעה לבני נצרים שבעוטף עזה. שם התנדבנו במשק. עזרנו לחקלאי לנכש עשבים, ששום דבר לא יפריע לתותים לגדול! העבודה הייתה דיי קלה, אבל היה הרבה ממנה, עד שבסוף אפילו האנרגיה שלי ושל חברים שלי טיפה נגמרה. עדיין, הרגשנו ממש טוב לעזור לבעל החממה עם גידוליו. לאחר מכן, לקחו אותנו למדרשה והסבירו לנו את ההיסטוריה של הישוב שתושביו גורשו מעזה בזמן ״ההתנתקות״.

הוויתור הכואב שעשינו

את הטיול סיימנו ביער נחמד בגבול עזה. שם השתתפנו בסדנאות הישרדות קבוצתיות. לדוגמא, היה עליך ללכת על חבל, כשחברי הכיתה מחזיקים אותך. שלושה תלמידים היו צריכים לצעוד יחד כשהרגליים שלהם קשורות לקרשים. אני אישית, ממש אהבתי את האזור היפה שהיינו בו. זה היה שילוב של שטח פתוח ויער. אני מבין למה כאב לעזוב את המקום הזה.

פיתות של נחמה

ואיך אפשר לסיים בלי טעם מתוק בפה? אז כמובן שהיו גם פיתות עם שוקולד ופיתות עם לבנה! כך נגמר הטיול, והגענו לתל אביב. בסופו של דבר, היה לי טיול מאוד כיף, ואני מקווה שכולם הרגישו כמוני!

אולי תרצו לקרוא גם על- הטיול השנתי של כיתה יב’