איך הפך בית הספר שבח מופת לתעשיית קולנוע?
בשנים האחרונות בית הספר שבח מופת הפך למוקד צילומים נחשק של בני נוער בתל אביב שיותר מכל אוהבים לעשות סרטים. במאים, שחקנים, תאורנים, צלמים ומפיקים מתקבצים בשטח בית הספר ועסוקים בבנייה של סצנה נוספת לסרט הגמר שלהם בתכנית העירונית “קולנוענים צעירים”. השנה שני יוצרים, תלמידי שבח מופת, יסעו במסגרת התכנית לפסטיבל קולנוע לנוער ביוון, ויציגו את הסרט המקורי שלהם “מסכה”. על חוויותיו של מפיק צעיר בעיר הגדולה, כתבתו של רעי צדוק.
סצנת פתיחה
כתב: רעי צדוק
התחלתי שם לפני שנתיים, כשהייתי בכיתה ט’. שמעתי על תכנית “קולנוענים צעירים” משתי חברות שלי שהיו כבר בתוכנית שנה קודם, והתעניינתי בקולנוע, אז הגעתי. בהתחלה זה היה קצת מוזר להגיע לשם ולראות הרבה ילדים מבתי ספר שונים ובגילאים שונים מתל אביב. אבל די מהר התחברתי לאווירה שהייתה שם, לאנשים ולעשיית הקולנוע. הייתי סופר ימים ומחכה שיגיע כבר יום חמישי ואוכל ללכת שוב. בכל שבוע היינו עושים משהו אחר, היינו מצלמים תרגיל, מדברים על משהו מעניין או רואים סרט ואז מדברים עליו.
בואו נעשה עם זה משהו
קולנוענים צעירים זו תוכנית הכשרה שמתקיימת מידי שבוע בסינמטק מטעם עיריית תל אביב. מטרתה העיקרית היא ללמד בני נוער להפיק סרטים, ובמקביל לדבר על כל מיני נושאים אקטואליים שכולנו פוגשים ביומיום ולנסות לקשר את זה לסרטים שאותם אנחנו מפיקים או פשוט לפתח סביבם דיון מעניין.
כל שנה יש נושא שנתי שסביבו הסרטים נעשים. הנושא הוא בדרך כלל כללי, ככה שיש חופש יצירתי הקשור לתוכן. כולם יכולים לחשוב על רעיון, להציג אותו בפני כולם ולהתחיל לכתוב. אף פעם לא ישפטו אותך על הרעיון שלך. המנחים של התוכנית, עומר ורועי, תמיד פתוחים לכל נושא שתרצה להציג ויעזרו לך להגיע איתו הכי רחוק שאפשר. ההבנה שכל נושא וכל רעיון שבוחרים להציג הוא יפה ומכובד בזכות עצמו היא זאת שמקדמת את העשייה הקולנועית.
בית לקולנוע
במהלך השנה אנחנו לומדים כל מיני דברים בתחום הקולנוע, אנחנו עושים תרגילי צילום שבהם לומדים איך לעבוד עם ציוד, איך לצלם, לביים, להפיק ופשוט ליצור משהו. פעם בשנה מגיע מישהו מתחום הקולנוע לדבר איתנו ולספר לנו מה הוא עושה, ומתנהל דיון שבו אנחנו שואלים שאלות והוא מסביר. לפעמים זה גם עוזר לנו עם מה שאנחנו יוצרים. בנוסף, בעקבות הפקת הסרטים הילדים שכותבים תסריטים לומדים איך לכתוב, איך לפתח סיפור ולהעביר את מה שחשוב להם לספר לצורת תסריט ואז ליישם.
מה שאני הכי אוהב בללכת לתכנית הקולנוענים הצעירים זאת הציפייה, ההרגשה הכיפית הזאת כשאני שם ואנחנו מנהלים דיונים אקטואליים או מדברים על סרט שראינו או מתכננים הפקה או תרגיל. אני אוהב את האווירה הקלילה שתמיד נמצאת שם, השיח הנעים והבדיחות הפנימיות.
זה מקום בטוח, שבו כולם שווים לא משנה איפה הם גרים, באיזו כיתה הם או כל דבר אחר.
כמו בתעשייה
במהלך התוכנית יצא לי להפיק ארבעה סרטים יחד עם חברה טובה שלי. בתור מפיק, התפקיד שלי הוא לדאוג שכל האנשים האחרים בהפקה יודעים מה בדיוק צריך לעשות. צריך לדאוג לניצבים, לשחקנים, לכך שהארט (זה שאחראי לתפאורה ולאביזרים) ידע מה להביא, שהצלם והבמאי יושבים על השוטים והזוויות, שהסאונד יודע מתי להגיע, שיש את כל הלוקיישנים, שכולם יודעים לאן צריך ללכת ושמספיקים לצלם את הכל בזמן.
מאחורי ה -“מסכה”
בעקבות התוכנית, אחד הסרטים שהפקתי לפני שנתיים “מסכה” התקבל לפסטיבל סרטי נוער ביוון. מבחינתי, זה פשוט מדהים. אני זוכר שקראתי את התסריט של הסרט בפעם הראשונה לפני שנתיים, והדבר הראשון שעשיתי היה לכתוב למפיקה שהפיקה יחד איתי ‘וואו’. זו הייתה השנה הראשונה שלי ועדיין לא ממש הכרתי את הבמאית של הסרט, אבל ברגע שסיימתי לקרוא את התסריט ידעתי שמדובר במישהי רצינית שמבינה עניין וכותבת אמיתי.
מכיוון שבסך הכל אין יותר מידי זמן לבזבז, התחלנו לעבוד על ההפקה, סגרנו לוקיישן (שבח מופת), מצאנו שחקנים וניצבים, סידרנו את כל הפרטים ויצאנו להפיק. זה היה מרתק לראות איך הסרט, שלפני רגע היה רק על הנייר, קם לתחייה, את העולם שמתואר בתסריט קורה ומתקיים ממש מולי. העבודה על הסרט “מסכה” הייתה מעניינת ומהנה, ואני שמח שהייתי חלק בהפקה ושאני זוכה לטוס יחד עם הבימאית ושותפת ההפקה שלי לפסטיבל ביוון בתור יוצרי הסרט.
תודה ענקית
להצטרף לקולנוענים הצעירים היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בשנים האחרונות, ואני נהנה מכל רגע. זו בהחלט היתה בחירה טובה, ואני מודה לכל האנשים שם על כל החוויות שצברתי.
