המשלחת שלי לרשת בתי הספר HTH סאן דייגו – רשמים מהנסיעה
מאת: אתי חודדי
לקראת המשלחת שלח לסן דייגו, הדהדו שלוש שאלות מרכזיות במחשבותיי:
- כיצד הם מתמודדים עם אתגרי החינוך המיוחד בכיתה?
- איך יוצרים קשר אמיתי עם הקהילה?
- כיצד הופכים את הלמידה למשמעותית ורלוונטית?
במהלך הביקורים בבתי הספר, נחשפתי לתפיסה של למידה מכלילה-אוניברסאלית. המורים שם משתמשים במטאפורה מעניינת של מדרכה – כשם שמדרכה טובה מאפשרת תנועה במגוון דרכים (הליכה, ריצה, נסיעה בכיסא גלגלים או הובלת עגלה), כך גם הלמידה צריכה להיות נגישה לכל תלמיד בדרכו הייחודית. התפקיד שלנו כמורים הוא לעצב את הפדגוגיה כך שתהיה אוניברסלית ותתאים לכולם.
ראיתי כיצד עיקרון של רלוונטיות, חיבור לעולם האמיתי ושילוב של תחומי דעת – מיושמים בפועל כשצפיתי בפרויקט סביבתי מרתק. התלמידים למדו על זיהום מים לא רק מספרי לימוד, אלא דרך מחקר. הם אספו דגימות מים מהנהר המקומי, ניתחו אותן במעבדת הביולוגיה, עיבדו את הנתונים בשיעורי מתמטיקה, וכתבו דו”ח בשיעור אנגלית שהוגש לעירייה. זוהי דוגמה מושלמת ללמידה משמעותית שמחברת בין תחומי דעת שונים ונוגעת בחיי היומיום של התלמידים.
בתי הספר שביקרתי בהם נמצאים בתהליך מתמיד של שיפור עצמי. הצוות החינוכי מקיים דיאלוג מתמשך על איך לעשות את הדברים טוב יותר, הן בעבור התלמידים והן בעבור המורים עצמם. הם מאמינים שכל תלמיד יכול להיות מנהיג בדרכו – רעיון שבא לידי ביטוי למשל בימי ההורים, שם התלמידים מובילים את המפגשים.
בשיטה זו בונים קהילה באמצעות שלושה מעגלים מתרחבים: “הסיפור שלי” – הכרת הזהות האישית, “הסיפור שלנו” – בניית זהות קבוצתית, ו“הסיפור שלהם” – פיתוח אמפתיה לאחר. גישה זו יוצרת תחושת שייכות עמוקה ומטפחת הבנה הדדית.
חזרתי הביתה עם תובנה מרכזית: חינוך טוב הוא פשוט וגם מורכב בו-זמנית. פשוט – כי הוא צריך להיות נגיש ומובן לכולם. מורכב – כי הוא דורש תכנון מדוקדק, חשיבה יצירתית ואומץ לחלום בגדול. כפי שאמרו לנו שם: “אל תחשוב אם החלומות שלך משוגעים מספיק, האם אתה משוגע מספיק?”
המסע הזה לימד אותי שחינוך רלוונטי שוויוני, נגיש ומחובר לחיים אפשרי. הוא דורש מאתנו לחשוב מחדש על תפקידנו כמורים, להעז לשנות דפוסי חשיבה מושרשים, ולזכור תמיד שבסופו של דבר, המטרה שלנו היא לאפשר לכל תלמיד למצוא את דרכו הייחודית ללמידה ולצמיחה.
תודה על ההזדמנות לקחת חלק במסע המרתק הזה.
