מה ישבור את הציניות של בני הנוער? מסע ישראלי 2018
המסע הישראלי- חוויה של פעם בחיים
כתבה מאת: אבגר שחף, רכז חברתי בחטיבה העליונה עמל שבח מופת
ההתרגשות באודטוריום הורגשה כשתלמידי שכבה י”א נכנסו מוכנים לתדריך לקראת “הטיול”. המחשבה שמדובר בטיול ארוך, גרמה להם להסתכל על רכז הטיולים בלגלוג ובגלגולי עיניים. הוא דווקא דיבר הרבה על רגש, על אתגרים ועל השינוי הגדול שעושה המסע. אף תלמיד\ה שנכח\ה באולם לא חשב שמדובר במסע מהסוג שיוצר שינוי פנימי וקבוצתי, שלוקח את התלמידים לתחושות וחוויות שלא חוו קודם לכן.
רק אני ואנוכי
המסע הישראלי עשה בדיוק את זה- מקבוצה צינית, שמבקשת הנחיות ברורות ורציפות כמו קוד פתוח, נתקלו (אולי לראשונה) בשיחה על רגש ומהות. הימים הראשונים עברו בהתמקדות בפרט, ב”אני” ובהתחברות לתוך האדם הזה, שלפעמים, מרוב שהחיים רצים קדימה, אנחנו לא זוכים להכיר אותו. התלמידים עברו חוויות של בדד, של רגשות עצמיים חיוביים ושליליים, ניהלו ויכוחים האם מחמאה עצמית היא בונה או מקלקלת, והאם בודד יכול להשפיע על עצמו.
אני והחיים
אחרי העיסוקים בדילמות הללו, עבר המסע להתמקדות בקבוצה; התלמידים חוו תרומה לקהילה בדמות עבודה עם קשישים במועדוני יום. השיחות האישיות עם אנשים זרים לחלוטין התחילו במבוכה קלה. זו עברה ברגע שהמוזיקה התנגנה והריקודים החלו. התלמידים ראו את דור העבר, ושמעו ממקור ראשון סיפורים על עלייה, קליטה בחברה, ובמקרה אחד לפחות גם על שואה וגבורה. כל פעילות במהלך המסע לוותה במעגל שיח. זה אפשר לתלמידים לבחון את החוויה שזה עתה עברו, ולהתחבט בשאלות רגשיות ומוסריות לגבי החיים, המדינה ותחושות השייכות.
אני והחבר’ה
סדנת הגיבוש הקבוצתית שעברו התלמידים ניסתה להוכיח שיכולות הפרט לעיתים מועצמות בזכות יכולות הקבוצה. היו קבוצות שהצליחו לעמוד במשימות שעמדו בפניהן. היו קבוצות שהבינו שגם עם הפרטים הכי חזקים ומובילים- ללא עבודה קבוצתית, הם אינם יכולים להגיע למטרה שנקבעה. הערב הועבר בסימן העצמה קבוצתית- התלמידים בחרו למי הם רוצים להחמיא, את מי הם ראו באור חדש, ומי בעיניהם התגלה כהפתעה.
אני וארץ התנ”ך
היום השלישי למסע התמקד בארץ ישראל. עוד באותו הבוקר עברו התלמידים טקס סמלי לקבלת חולצת המסע. זו איחדה את כלל שכבת י”א לקבוצה ששייכת כרגע לקבוצה מיוחדת של אלו החווים את המסע הישראלי. בהמשך יצאנו למסלול בפארק קנדה, המשקיף על עמק איילון. החזרה לקרב שהתחולל שם בין יהושע לבין השבטים הכנעניים, נתן לתלמידים את הפרספקטיבה של הגנה על אדמה, משמעויות של אהבה והשפעותיה, ובכלל איך ניתן לאהוב אדמה.
אני והנוער הישראלי
לאחר ההיכרות דרך הסיפורים והנופים, המשכנו לערב מסע מרגש (שקרה ככל הנראה בפעם האחרונה) שהפגיש בין תלמידי “שבח מופת” לבין עוד שלושה בתי ספר אחרים, במעמד ראש עמותת מסע ישראלי ושר החינוך נפתלי בנט. התלמידים נחשפו לעשייה המרובה של התוכנית, וחוו ערב שירה בציבור, ששחרר את התלמידים לרקוד, ליהנות ולהרגיש חלק משאר התלמידים שנכחו באולם. קריאות “שבח מופת” מילאו את החלל עם סיום הערב, כשהרגשת הגאווה השתלטה עלינו, והחזרה לאכסניה לוותה בשירה בציבור באוטובוס לצלילי מוזיקה ישראלית.
אני והמדינה
היום הרביעי למסע (יום שישי בשבוע) נפתח בהר הרצל. יום “אני והמדינה” החל בקשר שבין “יד ושם” וזיכרון השואה, והר הרצל על חלקיו ותרומתם לבניית המדינה. ביום זה חוו התלמידים התמודדות עם שאלות קשות כמו: “מהם מעשים גדולים עבור המדינה?” “מדוע התאמצו להעלות ארצה עצמותיהם של יהודים מהגולה?” ועוד. הסיור המרגש בהר הרצל נחתם בטקס שאמירתו הגדולה הייתה שאין לנו ארץ אחרת.
אני והעלייה
השיח על מורשת, סיפורי הגבורה וזיכרון לאומי עלו רבות במהלך היום, זאת לצד נושאי העלייה וההשתלבות האישית שחווים חלק מהתלמידים. אלה שיתפו אולי לראשונה מסיפורם האישי שתיאר איך עלו לארץ ומה חוו כאן. היום האמוציונלי נחתם בירושלים, בכותל המערבי, וזאת על רקע המשך בניית הקבוצה והסינרגיה הקבוצתית. קבלת שבת ושירה בציבור המשיכו את אווירת החגיגיות. היא קיבלה ממד אחר של רגש כאשר פעילות “עין טובה” התקיימה במעגלי השיח.
אני ואנחנו
התלמידים (אולי לראשונה ככיתה) אמרו לחבריהם, בפורום קבוצתי, כמה הם מעריכים אותם, ואיזה מקום הם תופסים בחייהם. הפעילות המרגשת הזו המשיכה גם לאחר המעגלים, ובאכסניה הורגשה התרוממות נפש לאור כמות סוכריות הטופי שחולקו עם כל מחמאה שכזו.
עברנו מסע
המסע נחתם ביום שבת, על רקע שיח משמעותי בנוגע לתחושות המסע, רגעי שיא ושפל, ושיחה רגשית לגבי תחושת שייכות. השינוי שעברה הקבוצה, מההרגל לפרקטיות לקבוצה שמקשיבה ומביעה רגש, עולה על כל דמיון. טקס סיום המסע, שכלל ישיבה משותפת של כלל שכבת י”א, הביע בדיוק את שקרה בתהליך- מפרטים יחידים שהגיעו לטיול שנתי ארוך, נוצרה קבוצה אחודה ומגובשת שעברה מסע. החוויות, הרגשות והדילמות, כולן יחדיו יצרו מסע משמעותי, מרתק ובלתי נשכח.
כתב: אבגר שחף, רכז חברתי בחטיבה העליונה שבח מופת תל אביב
[ngg src=”recent_images” display=”basic_thumbnail” maximum_entity_count=”2″]
