“סיפורי סבא” – גשר בין דורי של זיכרונות וחוכמה
מאת: אתי חודדי. מחנכת כיתת חינוך מיוחד ורכזת שכבה ח’ בתיכון להייטק ואומנויות על שם שמעון פרס בתל אביב יפו.
כחיילת, אימצתי את אביבה שמעיה ז”ל כסבתי, סבתא של בן זוגי (אשר גרה בשכנות אלינו) דאז ולימים בעלי ואבי ילדיי. הביקורים אצלה, נחרטו בזיכרוני עד היום.
בחרתי ללמוד עבודה סוציאלית נבעה מהרצון לעבוד עם אוכלוסיית הגיל השלישי. למדתי כי כל אדם הוא עולם ומלואו של צבעים, ניחוחות וזיכרונות. סיפורו של אדם הוא גם סיפור של היסטוריה, תרבות ובסופו של דבר – גם הסיפור שלנו. לימים הגעתי למערכת החינוך לאחר הסבה להוראה.
היום אני מורה לחינוך מיוחד ובכל יום מחדש אני רואה הזדמנות להעניק השראה ל-14 תלמידיי המדהימים, עם לקויות למידה מגוונות. יחד, אנו מובילים את פרויקט “סיפורי סבא”, המחבר בין התלמידים לבין חברי הקהילה המבוגרים. מדי שבוע, אנו מבקרים במתנ”ס השכונתי, שם יושבים התלמידים עם הקשישים ומאזינים לסיפורי ילדותם. החדר מתמלא בתחושת ציפייה וחום עם התפתחות כל סיפור, המשרטט תמונות חיות של תקופות עבר, הרפתקאות ולקחי חיים.
מבחינה פדגוגית, הפרויקט מהווה מקור עשיר להזדמנויות למידה. דרך הראיונות, התלמידים משפרים את כישורי ההקשבה וההבנה שלהם, מחדדים את היכולת לשאול שאלות משמעותיות ולנהל שיחות מכבדות. תהליך תמלול הסיפורים תורם לשיפור יכולות הכתיבה ומטפח הערכה למסורת הסיפור שבעל פה.
השפעתן הרגשית של האינטראקציות הללו עמוקה. אני עדה לשינוי שחל בתלמידים כשהם קשובים לסיפורי השמחה, הצער, החוסן והחוכמה של הקשישים. התלמידים מבטאים ביטויי אמפתיה לנוכח העולם אשר נגלה בפניהם וכך נבנה גשר בין צעירים למבוגרים, בין בעלי יכולות שונות.
“סיפורי סבא” הוא יותר מאוסף סיפורים – הוא עדות לכוחו של הקשר האנושי. כל סיפור , גדוש בחוויות משותפות, צחוק ודמעות, השזורים יחד על ידי התלמידים.
שמחתם וגאוותם כשהם מחזיקים בידיהם את תוצר עבודתם המשותפת – לא ניתנת לכימות.
הפרויקט הזה חורג מגבולות החינוך המסורתי, ומגלם ערכים של כבוד, אמפתיה ואחדות. הוא מזכיר לנו שהלמידה האמיתית מתרחשת מעבר לכיתה ולספרי הלימוד. לכל קול, ללא הבדל גיל או יכולת, יש סיפור הראוי להישמע ולהיות מוקיר. “סיפורי סבא” מהווה הוכחה חיה ליופי שבחיבור בין דורות, תרבויות והסיפורים האישיים של כולנו.
לחצו כאן להורדת החוברת המלאה “סיפורי סבא”
