בשבועות האחרונים יצאנו, קבוצת תלמידים מבית הספר, למסע מרגש בזמן. במסגרת הפרויקט "מאירים את בית קאסר" – לקחנו חלק במשימה המעניינת להפיח חיים בסיפורים המסתתרים מאחורי המבנים המוכרים בשכונה שלנו, ולתת במה לתושבים הוותיקים שזיכרונותיהם הם אלו שבנו את הקהילה שלנו. שיאו של הפרויקט היה בהדלקת נרות חגיגית בחג החנוכה ובהקרנת הסרטון על בית קאסר עצמו. אנו מודים לצוות מתנס נווה עופר על הרעיון ועל שיתוף הפעולה עם בית הספר שלנו. רוצים לראות מה למדנו?
חיילים, תותים ומעטפות אדומות
במהלך המפגשים, שמענו על ימים שבהם בית קאסר לא היה רק מבנה עתיק, אלא בסיס פעיל של חיל האוויר. התושבים שיתפו אותנו בזיכרונות ילדות מתוקים: איך כילדים הם טיפסו על עץ התות הגדול שליד הבסיס, קטפו עגבניות מהשדה הסמוך וחילקו אותן לחיילים. גילינו שבתחילת שנות ה-80, כשרק נפתח סניף בנק הפועלים בשכונה, עובדי הבנק היו מגיעים פיזית לבית קאסר כדי לחלק לחיילים משכורות בתוך מעטפות אדומות. .אחד הסיפורים שהפתיעו אותנו במיוחד היה על חוויות הגדנ"א של פעם. תושבות השכונה סיפרו לנו איך כבר בכיתה ה', כילדות בנות 10 בלבד, הן לבשו מדי חאקי ויצאו למטווחים בבית קאסר – חוויה שלה חיכו בציפייה גדולה, ממש כמו לטיול שנתי.
לבנות בית מתוך החול
מבעד לעיני הדודות הנחמדות מהמועדון במתנ"ס, למדנו על התפתחותה של שכונת נווה עופר (תל כביר). שמענו על התקופה שבה הכול מסביב היה חול, והבניינים הראשונים של "חלמיש" רק החלו לקום. המתנ"ס, שהיום הוא מרכז קהילתי שוקק, התחיל כצריף קטן שהיה מלא בחום ובפעילות של זוגות צעירים. התרגשנו לשמוע על הניחוחות של השכונה – כמו הלחם הבוכרי מהמאפייה שהזכיר לתושבים את שורשיהם באוזבקיסטן, ועל אנשי המופת של הקהילה, כמו אריה מהמשתלה שליד בית ספר "שזר", שהיה דמות מאחדת לכל תושבי האזור.
קהילה שנבנית על ערבות הדדית
הסיפורים שתיעדנו חשפו בפנינו את עוצמתה של הקהילה בשכונה. אחת התושבות שיתפה בזיכרון ממלחמת ששת הימים: איך כילדה בת שש עזרה לאמה לסחוב סירים של אוכל מרוקאי חם למקלט, שם חלקו השכנים כולם את האוכל והצחוק למרות קולות המלחמה בחוץ.
גם בתחום החינוך מצאנו השראה, כששמענו על הגן ה"ירוק ומלא החיים" שבו ג'ריקנים הפכו לעציצים וגלגלים הפכו לספסלים, ובו כל ילד קיבל יחס כאילו היה ילדהּ הפרטי של הגננת.
החלק שלנו בפרויקט
כמי שגדלים ולומדים כאן היום, המפגש עם הזיכרונות הללו שינה את הדרך שבה אנו רואים את הסביבה שלנו. התפקיד שלנו בפרויקט היה להקשיב, לתעד ולשמר את הסיפורים הללו, כדי שלא יישכחו. למדנו שמאחורי כל גדר חלודה או שביל עפר משובש מסתתר עולם מלא של רגש, ציונות ואהבת אדם. הפרויקט הזה הוכיח לנו שבית קאסר הוא לא רק מבנה – הוא הלב הפועם של השכונה, ואנחנו גאים להיות אלו שמאירים אותו מחדש עבור הדורות הבאים.
אנו מודים למורים שלנו – רפאלה ושוקי, למדריך הבינה המלאכותית הנהדר – לירי, ולכל הצוות החביב שהגיע מעיריית תל אביב וליווה אותנו ואת הדודות. סיפורי התושבים שתיעדנו משולים ממש לשורשים של עץ עתיק: הם אמנם חבויים מתחת לפני השטח, אך הם אלו שמעניקים לשכונה שלנו את היציבות, הכוח והיכולת לצמוח ולפרוח לגובה!
