19 שנים לפיגוע במועדון הדולפינריום
מאת סיגלית ריקה
ערב שבת ה 1/6/2001 חקוק לנצח בקרב מורי בית הספר שבח מופת, אשר 19 שנים זוכרים ולא שוכחים את היום הנורא הזה. היום שבו נספו בפגוע הדמים במועדון ה “דולפי-דיסק” שבמתחם הדולפינריום, עשרים ואחד בני נוער, מתוכם שבעה מתלמידי בית הספר למדעים ואומנויות שבח מופת.
אירוע הפיגוע, נתפס כרגע מכונן בתודעה הישראלית. הפיגוע הביא לתהודה וחיזוק של בית הספר, שפתח את שעריו בשנות התשעים לעולים מחבר העמים, ועד אז לא היה מוכר בקרב הציבור הישראלי. מותם של שבעת תלמידי שבח מופת אשר נרצחו בפיגוע, הנציח את עולי חבר העמים כחוליה בשרשרת ההיסטוריה העקובה מדם של מדינת ישראל, שלצערנו רצופה במלחמו ואירועי טרור אשר גובים קורבנות רבים, קורבנות צעירים.
בטקס צפו התלמידים בסרטון לזכר הנרצחים, האזינו לקטעי שירה שבוצעו על ידי תלמידי בית הספר, קטעי שירה אשר נכתבו בזמנו לזכרם של שבעת התלמידים על ידי חבריהם, ועדיין מהדהדים כאילו נכתבו רק אתמול. נרות הזיכרון אשר הודלקו לזכרם ימשיכו לדלוק בלב כולנו.
על החלק המוזיקלי ניצחה גב’ טניה וינוגרדוב שליוותה בקטעי נגינה ושירת המקהלה. סיפורי עדות של המורות לודמילה בריקסמן ולנה שבצוב בטקס – העידו כי הזמן חלף, אך אנו לא שכחנו. במפגש אינטימי בכיתות, הרחיבו את מעגל העדות הוותיקים שבמורי בית הספר: מר יהודה קרשנבאום והגב’ סופי לרנר,. מפגש זה גישר על פער של תשע עשרה שנים, והפך את האירוע למוחשי יותר בפני תלמידינו הצעירים.
בהמשך, נערכו סדנאות בכיתות: המורה לאמנות טניה ברשקוב, ערכה סדנת יצירה לזכרם ואילו המורה אולגה קרילוב ערכה סדנת שירה. התלמידים הביעו את תחושותיהם באמצעות שירה ואומנות כאשר אחד המשפטים אשר אחת התלמידות רשמה הוא “שלטרור אין לאום” , ואם נשכיל נוכל להסיק מכך שכדי לנצח את הטרור צריך למרות כל הכאב – לבחור בחיים. תודה מיוחדת לסגנית מנהלת חטיבת הביניים גב’ אולגה דור אשר הובילה את הטקס ובכך המשיכה את רוח בית הספר לזכר תלמידנו שנספו, ולהמשיך את חלומותיהם אשר נגדעו באיבם – באמצעות עשייה מבורכת. תודה מיוחדת לגב’ טניה וינוגרדוב, אשר השתתפה יחד עם תלמידינו בטקס עירוני שנערך בשעות הערב ליד האנדרטה במקום הפיגוע, שם יצגו בכבוד את זכרם .
ראו מטה את הפדלט לזכרם של : קזצ’קוב אניה, אירנה ניפומניאשצי, נלימוב ילנה, נלימוב יוליה, רומן דזאנשוילי, מדבדנקו מריאנה. ברקובסקי מרינה.
