טיול שנתי שכבת ז’ 8/5/13

טיול שנתי שכבת ז' 8/5/13
טיול שנתי שכבת ז’ 8/5/13

שכבת כיתה ז’ עומדת בסימן הנושא השנתי: “התבגרות”. הדגש על התבגרות כמאפיין הכרחי בשכבת הגיל, אשר עומדת בסימן המעבר בן היסודי לחטיבה. בתום השנה יתקיים טקס מרשים “טקס התבגרות” שמשקף את התהליך, אשר עושים ילדינו בשלב זה של החיים בו הם לומדים לקחת על עצמם אחריות אישית, והן אחריות של פרט כחלק מחברה. בתחילת השנה לקחנו את תלמידינו החדשים ליום גיבוש בפארק “אפק”, ושם נהנינו מפעילות ספורטיבית מאתגרת. גולת הכותרת הינה הטיול השנתי של שכבת ז’ שהתקיים ב8/5 יום ג’. לטיול יצאו מחנכות כיתות ז: רותם רוזן – מחנכת ז2, גב’ לנה רחוטין – מנהלת השכבה ומחנכת ז1, רוני שדה – מחנכת ז4, עירית כהן – מנהלת החטיבה , והמורות המלוות:טאניה וינוגרדוב, מירב משיח .
ואנוכי , סיגלית ריקה – מחנכת ז3.בבוקר הראשון לטיול אני נרגשת כמו תלמידיי להגיע לטיול מצוידת לטיול. תלמידיי הגיעו השקם לכיתה לבדיקת הציוד. במהרה מצאנו את עצמנו, לאחר תדרוך של צוות המורים נוסעים לכיוון ירושלים. בארמון הנציב בירושלים עצרנו לצפות על נופה המרשים של ירושלים, לציון יום ירושלים.המשכנו בנסיעה עד אשר הגענו להריי יהודה, ובדרך התרשמנו מהנוף המדברי המדהים, וכן מפטפוטם של ילדינו במהלך הנסיעה באוטובוס.הלכנו לאורך נחל דויד, מצוידים בשתייה, מורחים ללא לאות קרם הגנה, ודואגים לכסות את ראשינו הקופח. הנוף המדברי השובה ומותיר אותך צמא לניגוניו של דויד הפורט על מיתריי החליל, מן הסתם נקרא הנחל נחל דויד על שמו של מלך ישראל. רחוק מהציוויליזציה, מנוטרל באופן חלקי מהטכנולוגיה בכל אופן עדיין תלמידים היו מצוידים בפלאפונים. בחום הקופח אני פוסעת לי, ומדרבנת את קבוצת ילדינו יחדיו עם המחנכת רותם רוזן שכיתות ז2- ז3 יצעדו יחידיו במרץ. המוביל בראש הגדוד היה כמובן המדריך הנחמד לו זכינו הלא הוא מידן. באמצע הנוף המדברי מדהים לראות את פלגי הנחל, והילדים בהשתובבותם נכנסו מלאי חדווה למים הצוננים. בשלב זה התלבטתי אם לקפוץ יחד איתם לפלגי המים, ולבסוף החום ניצח, וקבלתי החלטה להשפריץ על תלמידיי כיתתי מימי הנחל. תלמידי הכיתה הסתערו עליי במלוא עוצמת מי הנחל ושפכו עליי מכל טוב. אליי הצטרפה מירב ורוני ויחדיו נגד כל גדודיי התלמידים התחלנו מלחמת מים. תמיד אמרתי ששווה להיות מורה, כי חדוות הנעורים אנה משה ממך, נעורים זה דבר מדבק, מגפה שאתה נדבק בה בטיול שנתי במיוחד כשאתה במדבר. המים הצוננים שברו את אימת החום. הצטלמנו יחדיו עם תלמידינו לרגלי המפל, ובחנתי יחדיו עם המורה מירב אם יצאנו טוב בתמונה, ואיך אנו נראות עם שיער רטוב. קבלנו זמן להפסקת אוכל והתארגנות ולקראת אחר הצהריים,ולאחר מכן נסענו לכיוון כפר הנוקדים. בבואנו לכפר הנוקדים זכינו לאירוח בדואי. תלמידיי השכבה ישבו באוהל ענק על גבי שטיחים, ובעוד הם לוגמים מהתה הטעים הסביר לנו מחמד על חיי הקהילה. בדואי פירושו מדבר, הבדואים חיים במדבר, והם בעליי מסורת נפלאה של הכנסת אורחים. מחמד הסביר לתלמידים חלק מהקודים התרבותיים. למשל: כשאורח חולץ נעל פירושו שהוא מעוניין ללון. כמו כן מחמד הראה לתלמידינו את הכלי הטוחן את הקפה ומשמיע קולות מחולות . לבדואים יש זמן מדבר, הם אינם משועבדים לזמן הקיים אלא לזמן הטבעי. מחמד הדגיש שיחד עם חיי המסורת ישנה קדמה אצל הבדואים, רובם משרתים בצבא, וילדיהם לומדים באוניברסיטאות. מחמד סיפר על חיי המשפחה של הבדואים שבה כל גבר יכול להינשא עם ארבע נשים, לכל משפחה יהיה המאהל שלה, הנדוניה של הנשים נמדדת על פי מספר הגמלים. כל גמל עולה כ 10000 שקלים.נתון זה הפתיע את תלמידינו שנדהמו לגלות שזהו מחירו של גמל, אשר אצלנו בתל אביב אין בו שימוש.נשים נשואות לבושות בצבע אדום ,אדום כצבע אזהרה לוודא שלא תהיה אי הבנה לגביי הגדרתן המשפחתית, גירושים כמעט ואין בחברה הבדואית.לאחר האירוח הנפלא אכלנו כמסורת הבדואים על גבי שטיחים כיד המלך ולטעמי האוכל היה מצוין. בתום הארוחה התארגנו ילדינו באוהלים ובערב נסענו לצפייה בחזיון האור קולי במצדה. מידיי שנה אני שומעת את אותו חזיון ומידיי שנה את מתפעלת מהנוף המדהים של מצדה והמסתוריות הגלומה בה. החיזיון נותן רקע על הורדוס אשר בנה את מצדה, ומתאר את הגילוי הארכיאולוגי על ידי יגאל ידין.בחזרה לכפר הנוקדים נהנו תלמידנו מקומזיץ.למחרת השקם טיפסנו לרגליי מצדה והרגשנו ברגלינו את העלייה מעלה.אנו במסע ארכיאולוגי לכבוש מצדה. טיפסנו את מצדה. התלמידים היו מקסימים, הרבינו לשתות מים, למרוח קרם הגנה וחבשנו כובע וכולם היו ממש חייל רגלים. במצדה למעלה שמענו את סיפורם הקשה והמעורר התפעלות של גיבוריי מצדה, המדריך מידן סייר עמנו במקווה המים והסביר לתלמידים כיצד נאגרו מי הגשמים, והשימוש הרוחני שנעשה במקווה לצרכי טהרה. באותו מקווה נחשפנו לגרפיטי משנת 43 של תנועות נוער שעלו למצדה באותה עת שהתרחשה השואה ונשבעו “שנית מצדה לא תיפול”.סיפור מצדה מעורר שאלות מוסריות, קיומיות, ולא בכדי הפך מיתוס מצדה לסמל למאבק של היהודים תחת הכיבוש. בעוד ירושלים נחרבת כתוצאה מהכיבוש הרומאי, בורחים חלק מהניצולים למצדה שם הם מסתתרים. יד הרשעים חפצה לדכא את המרד גם במצדה, ואנו נפעמים לחוש את אי הוודאות של גורלם של היהודים על רקע הנוף הנשגב של ההר וסביבותיו,אותו מקום המרוחק מכל ישוב, בודד, לרגלי מדבר יהודה ומעורר אסוציאציות מוחשיות של המצור על ההר וסיפורו של בן יאיר כלוחם החופש שהעדיף למות עם אוהביו מאשר להיכנע לאויב הרומאי. בעוד אנו יורדים את שביל הנחש קשה שלא לחוש את דממת המוות שהייתה באותו רגע של התאבדות בו נרצחו כולם על ידי אוהביהם, הדילמה שניצבה בפני אותם קנאים שהיו תחת מנהיגותו הדמגוגית של בן יאיר מותירה בי רושם עז בתוך תעצומות הנפש שלי. חירות מול עבדות, חיים מול מוות.
בירידה המפותלת בשביל הנחש חשבתי על מגלשת מים דמיונית שתמוקם מראש ההר ובהחלקה אחת בתוך מגלשת המים אנו מגיעים במהרה לתחתית בעוד אנו צוללים לבריכה. סיפרתי לתלמידים שהזדחלו איתי אחרונים על הרעיון. אמנם השקעה כלכלית לא קטנה להקים ברכה במקום השומם הזה, אך יחד עם זאת במקום לעשות את הירידה יבשה, אפשר לעשות אותה רטובה..הגענו למטה סוף סוף וציננו את גופינו בארטיק. סיום הטיול היה השתכשכות בחוף ים המלח. התלמידים נהנו תחת המקלחות בחוף.חזרנו לתל אביב עייפים אך מרוצים.