יפו – נקודות מבט : השקה חגיגית למיזם הרב-תחומי בצילום, תנך ומרחבי החיים

ביום חמישי בבוקר, התקיימה ההשקה החגיגית של תערוכת הצילום הרב תחומית, שהכינו תלמידי עמל הייטק ואומנויות ע”ש פרס תל אביב. התערוכה תוצג למשך חודשיים בחצר של בית הבאר במרחב העירוני הפתוח בדרך סלמה 6, תל אביב-יפו.
מדובר בתוצר של פרויקט מיוחד שהכינו תלמידי החינוך המיוחד בתיכון, אשר משלב לימודי צילום ותנ”ך (במסגרת 30 אחוז בגרות בתנך ולימודי מגמת צילום). בכיתות אלו לומדים תלמידים בני כל המגזרים, יהודים, ערבים וילדי עובדים זרים. הפרויקט משלב צילומים של יפו, אשר שם מתגוררים חלק מהתלמידים, ומשקף תהליך ייחודי שמציף תחושות, רגשות ורעיונות המתכתבים עם סיפורי בריאת העולם.
מדובר בנקודת מבט אישית וייחודית של התלמידים. לאירוע הגיעה מפמ”ר תנ”ך ענת צידון, המדריכה הארצית מי-טל הדדי, בתיה כץ סמנכ”לית פדגוגיה ברשת עמל ורמי אמיתי מנהל המרחב מעמל.

סיגל אלמי מלמן מובילת החדשנות הפדגוגית והמורה לתנ”ך במיזם:
“המיזם הוא תולדה של שיתוף פעולה בין צילום לתנ”ך. יצרנו חיבורים עמוקים של תחושות, רעיונות ורצונות מזויות אישיות ורב תרבותיות. היה מרגש לסייר עם התלמידים ולגלות אותם מזווית אישית שונה. החיבורים הם אישיים ולכן מהווים אוצר גדול. אני גאה בתלמידים שלי ונפעמת משיתופי הפעולה והתוצרים היפים”.

דפנה שלום, המורה לצילום: “כשיצאנו לצלם ביפו, חשבנו ליור נקודת מבט בית ספרית חזקה על העיר, כזו שיש בה אמירה מאד מובהקת. מהר מאד הבנו את מה שכבר אולי ידענו: ביפו הריבוי הוא הסיפור, לא נוכל לספר נראטיב אחד של שלום או מלחמה, דו-קיום או מאבק. אבל נוכל, באמצעות המצלמה, לגלות מגוון רב ומקורי של מבעים אישיים. נוכל ליצוק משמעות מיתולוגית ביחס לתנ”ך ולספרי הקודש. נשאף לחלץ משמעות פואטית, סימבולית , אישית ותרבותית. וכך עשינו!”

מדברי התלמידים:

לינוי עמר: בחרתי לצלם שעון עם ציור של תרנגול. השעון מזכיר את מכונת הזמן והתרנגול בתוך והשעון מצא חן בעיניי. בבריאת העולם נוצר הזמן, בתהליך הבריאה, אלוהים ברא בכל יום משהו אחר וזה מעורר תחושה של יופי והתפעלות. הצמדתי לתמונה את שני הפסוקים מבריאת העולם שעוסקים ביצירת הזמן וארגונו: “ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד” (בראשית א’ פסוק 5).”והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים” (בראשית א’ פסוק 14)
דניאלה לקאינגה – בחרתי לצלם ולהציג תמונה של כנסייה קתולית קדושה. התמונה מעוררת בי תחושת אושר, ייחודיות, שייכות ונאמנות לעולם הנצרות. הכנסייה מחברת אותי כי יש בה את כל פעילות הקהילה שלנו כמו ריקודים, סעודות, תפילות, היסטוריה ומסורת.
זה מתחבר לי לפסוק מהברית החדשה: “ויאמר אליהם השבת נתנה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת. לכן אדון בן אדם גם לשבת” הברית החדשה, הבשורה על פי מרקוס, פרק ב’.
רפאל וינקלר – בחרתי לצלם ולהציג תמונה של יונים עם פחית קולה בשוק. נראה שהם נאבקים על אוכל. נראה כמו הישרדות. התמונה והתחושה מתחברות לי לפסוק על בריאת האדם :  וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ (בראשית כ”ח).

אחמד אגבריה – בחרתי לצלם תמונה של רוכב אופניים מלמעלה כשרואים את הפנים ושערו מתבדר ברוח. מיד נזכרתי שפעם היו סוסים ברחובות והיו רוכבים באופניים. זה עשה לי תחושה של ישן/ חדש. מזכיר מאוד את התחדשות הבריאה בכל יום במשהו אחר, שיש סדר וארגון. בחרתי את הביטוי שחוזר על עצמו שמשקף את החזרה של הבריאה. ה וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ}

ליאן ארזואן  – בחרתי לצלם ולהציג תמונה של שתי ציפורים, אחת בתוך הים משתלבת בנוף ונראית כמו כתם לא ברור. הציפור השנייה עומדת על קיר האבנים. הרקע מטושטש, בצבע כחול וטורקיז, השמיים בצבע תכלת, הם משתלבים אחד בשני אבל עדיין אפשר להבדיל בין הים לשמיים, ויש את הניגודיות של הקיר בצבע צהוב חום שמנת כזה. כל התמונה היא בגוונים של כחול, תכלת, אפור – צבעים קרים, וכניגוד לכך יש צבע חם. הציפור מרגישה חופשיה ונטולת דאגות, יש תחושת רוגע ושלווה. הציטוט שלי הוא מהיום החמישי שבו נבראו חיות הים והשמיים: “ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים… (בראשית א’ פס’ 22).